{"href":"https://api.simplecast.com/oembed?url=https%3A%2F%2Fmlh-btvb.simplecast.com%2Fepisodes%2F11-Sv0xU676","width":444,"version":"1.0","type":"rich","title":"פרק 11 - על מחירי תחרותיות וביקרותיות עם מיה לויט פרנק","thumbnail_width":300,"thumbnail_url":"https://image.simplecastcdn.com/images/c314f1e5-e36f-4029-965d-a8590cddc4ce/4085912b-9898-4f89-88a4-b3b6d0f0e782/11.jpg","thumbnail_height":300,"provider_url":"https://simplecast.com","provider_name":"Simplecast","html":"<iframe src=\"https://player.simplecast.com/d8268e2d-5a48-457d-8e29-67012e6ddc31\" height=\"200\" width=\"100%\" title=\"פרק 11 - על מחירי תחרותיות וביקרותיות עם מיה לויט פרנק\" frameborder=\"0\" scrolling=\"no\"></iframe>","height":200,"description":"לתוכנית \"איך לפעול באיזור הגאונות שלך\"  https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form\n\nמיהם ה\"אנכיסטים\"? (רמז: כולנו) ואילו מחירים הם משלמים על התחרותיות והביקורתיות? \nעם מיה לויט פרנק\n\nתחרותיות. אנחנו נולדים לתוכה. וקשה מאד לדמיין עולם נטול תחרות בחיינו. \nמגילאים צעירים משווים ביננו, מכתירים מנצחים, מהללים את ה\"הכי\". התלמידה הכי טובה. הילדה הכי יפה. הרץ הכי מהר. התלמיד הכי מבריק במתמטיקה. מגיל צעיר, אנחנו נחשפים לסולם, שבראשו נמצא איזה אחד שהוא \"הכי\" ומתחתיו סתם ילדים. ילדים סתם. שגדלים להיות סתם אנשים. אנשים סתם. \nאנחנו. \nחלקנו נאבקים להוכיח שאנחנו ראויים, מחפשים את הדבר שאנחנו הכי הכי בו, מתאמצים בטיפוס. \nוחלקנו האחר? פשוט מוותרים. למה להתאמץ? רק ל\"הכי\" יש מקום, וזה מקום אחד, ומה הסיכוי שאני מכולם? \nאז פוס ולא משחקים. \nפרפקציוניזם. זוכרים את התכונה הסקסית שבראיונות עבודה מאפשרת לנו להתחמק באלגנטיות מהשאלה \"מה התכונה השלילית שלך?\". \nאני דנה ואני פרפקציוניסטית. כלומר, בדימוס, כלומר עובדת על זה.\nואני מלווה אנשים שברובם נגועים באותה תסמונת. ולפרפקציוניזם יש נגזרות: היי ודאון (במצבי הרוח וגם בעשיה). רגע אתה בשיא, מקבל את \"המנה\" כשהגעת לפסגה ובשנייה הבאה אתה כבר down the hill. הכל או כלום. או שאני מלכה או שאני אפס. אין באמצע. הפרפקציוניזם מלווה את התחרותיות ואת ההשוואתיות והיא צועדת יד ביד עם בת הלוויה משביתת השמחות - הביקורת. \nאיזו ביקורת אתם שואלים? זו הבונה או זו ההורסת? \n\"ביקורת בונה רק את נותן הביקורת\" אמרה מיה לויט פרנק. אין ביקורת טובה או חיובית או בונה. ביקורת תמיד מכווצת. \nהביקורת שנתקלנו בה בחיינו נטמעה כל כך, שהפכה לקול פנימי שלנו, מלקה, מצליף. \nרק ש... ככל שאנחנו מבוקרים יותר כך גם היכולת שלנו לנוע, לפעול - פוחתת. \nשוחחתי עם מיה לויט פרנק, פסיכותרפיסטית ומנהלת ביה\"ס לאימון במכון אדלר על מחירי הביקורת והתחרות, על סולם אנכי שמייצר סבל ועל חלופות אפשריות: עידוד, למידה ושיתוף פעולה. \nזה לא פשוט להחליף שפות. זה לא פשוט לנפץ פרדיגמות בסיסיות. זה לא פשוט וזה לא בינארי, אבל זה כן אפשרי. \nוכמו כל דבר, זו עבודה שדורשת אימון. \nקחו לכם שעה ותקשיבו לזה באוזניים כרויות. זה תקף לכולנו. וכשמתחילים להתאמן על עידוד במקום ביקורת על בקשה במקום תלונה על למידה במקום תחרות - החיים משתנים. \n"}