{"href":"https://api.simplecast.com/oembed?url=https%3A%2F%2Fmlh-btvb.simplecast.com%2Fepisodes%2F154-koSarLCH","width":444,"version":"1.0","type":"rich","title":"פרק 154 - להזדקן טוב: המרשם החברתי","thumbnail_width":300,"thumbnail_url":"https://image.simplecastcdn.com/images/c314f1e5-e36f-4029-965d-a8590cddc4ce/393ad16b-8b5c-4811-ac7a-5e0ce8bf2d63/154.jpg","thumbnail_height":300,"provider_url":"https://simplecast.com","provider_name":"Simplecast","html":"<iframe src=\"https://player.simplecast.com/24e84e8d-a6d0-42c9-ac91-9863e8d0986b\" height=\"200\" width=\"100%\" title=\"פרק 154 - להזדקן טוב: המרשם החברתי\" frameborder=\"0\" scrolling=\"no\"></iframe>","height":200,"description":"פרק 154 להזדקן טוב – המרשם החברתי\n\nלסבתא שלי היה גן ילדים שעבדה בו עד יום מותה בשיבה טובה. האגדה מספרת שהוא הוקם עבורי, אני הייתי הקליינטית הראשונה.\n\nמול בית הקרקע הישן של סבא וסבתא, היה ביתו של אחיה של סבתא שעמד ריק לאחר פטירתו.\n\nהבית הזה הפך לפעוטון כשחגגתי שנה, וכשהגעתי בבוקר נכנסתי בעד הדלת משמאל.\n\nבגן קראתי לסבתא: לובה, כמו כל הילדים, וכשחציתי בצהריים את שני המטרים לביתה, היא חזרה להיות סבתא.\n\nכשגדלתי, וכבר הייתי תלמידה ביסודי הייתי מגיעה בחופשים לעזור לסבתא בגן. הקראתי סיפור או שנדנדתי פעוטות בנדנדה, והתנדנדתי בעצמי, אחרי הכל גם אני הייתי ילדה.\n\nכשסבא היה יוצא מהבית עם מקל ההליכה והמגבעת כל הילדים נעמדו בחצר ליד הגדר וצעקו לו: ״שלום סבא״. זה תמיד הצחיק אותי שהם קוראים לסבא שלי ״סבא״. והוא תמיד חייך ונופף להם.\n\nלא ידעתי אז את מה שהרגשתי אז: שיש קשר הדוק בין זקנים לילדים. בקצוות החיים, גם אלה וגם אלה - מודעים היטב למה שבאמצע החיים קצת שוכחים- שהם תלויים. שהם זקוקים לאחרים.\nשיש מטלות שקשות בעבורם. שהם יותר איטיים מהעולם שבחוץ.\nוהתלות הזו - עושה אותם רכים יותר, סלחנים יותר, ענווים יותר.\n\nאנחנו שבאמצע, שוכחים שאנחנו לא לבד פה, שלא הכל על כתפינו, שאפשר גם בלעדינו, ושאנחנו הרבה יותר חשובים (לאחרים) מהחשיבות העצמית שבה אנחנו לוקחים את עצמנו (זה משפט שדורש שמיעה נוספת😉).\n\nובגלל שהעולם המערבי שייך כל כך לצעירים, לפעמים ילדים מתחפשים לאנשים קטנים ומתבגרים מוקדם. וזקנים נאחזים בעברם, שחמק ביעף והותיר אותם מוכי תדהמה ולא אופנתיים.\n\nאבל האמת היא, שהם - הילדים והזקנים- הם המורים האמיתיים שלנו לחיים. כי היינו שם, ונגיע לשם. וכי גם באמצע אנחנו בעצם תלויים: זקוקים לאחרים שידאגו לנו, שיחבקו אותנו, שיקשיבו לנו לאט, שירגיעו אותנו כשאנחנו מפחדים או כואבים, שיזכירו לנו שאנחנו לא צריכים להיות ״האנשים החשובים״ בשביל להיות חשובים באמת לאמא שלך שתמיד מגיעה בסוף יום עם חיבוק וחיוך או לנכדה שלך שהכי כיף לה שאתה מרסק לה פירות או כשאת מכינה לה תה ובלי מילים רואה אותה בעיניים רכות, שהיא תמיד תזכור כעיניים הכי אוהבות.\n\nמה הקשר בין משמעות, נחיצות וקשרים חברתיים ובין הזדקנות בבריאות טובה וברווחה?\n\"מרשם חברתי\" הוא מודל חדשני שפותח באנגליה לפני כעשרים שנה כמענה לתוחלת החיים הגדלה והמחסור באנשי מקצוע מתחום הבריאות. נתונים הראו שכ-28% מהאנשים שמגיעים לרופא המשפחה באנגליה אין להם סיבה רפואית לביקור, אלא הם מגיעים בשל בדידות, דיכאון, או בעיות אחרות שאינן רפואיות. המערכת הבריטית הבינה שיש להציע פתרונות לא-רפואיים לאנשים אלה.\n\nד\"ר שני בכר אבניאלי ייבאה לארץ את \"המרשם החברתי\". אולי ההורים שלכם חצו את גיל 65, אולי הסבים שלכם, ואולי אתם בעצמכם מתכוננים לגיל השלישי. כך או אחרת, הפרק הזה שמתמקד ב\"זקנים\" מדבר בעצם על הצרכים של כולנו, בני האדם. \nהצטרפו לקבוצה שקטה להעמקה ותרגול בקישור הזה:\nhttps://chat.whatsapp.com/JBfAWUpFOWB4PZ6wcbnSwm\nכל הפרטים והרשמה לתכנית \"איך לפעול באזור הגאונות\"\nhttps://danaregev.ussl.co.il/danaregev/ \n\nלפרק: מה אפשר ללמוד מאנשי הבלו זון על אריכות חיים בבריאות טובה?\nhttps://open.spotify.com/episode/10tnud2TSQFW6N0p86PE5L?si=XU8xiuqlQna9vXntitl-pA\n\nלפרק: איך להזדקן בכבוד ובבריאות?\nhttps://open.spotify.com/episode/7aOhlBHTfopiNbHFgSXRwi?si=glwmJw1_T9mTaGTE0p1Mdg&nd=1&dlsi=acd8c207e53a4525 \nלהגשת מועמדות לקורס להכשרת מטפלים בניתוח זכרונות ילדות מוקדמים: \nhttps://danaregev.ussl.co.il/memory-therapist/ \n\n\nלטור במאקו: מי גאון? אתם. איך למצוא את המקום שבו אנחנו מבריקים באמת?\nאזור הגאונות: איך למצוא את המקום שבו אנחנו מבריקים באמת (mako.co.il)\nלאתר של דנה רגב, מאמנת אישית, מאמנת יזמים ובכירים, מרצה, ומנחת סדנאות: https://www.danaregev.com/\n"}