{"href":"https://api.simplecast.com/oembed?url=https%3A%2F%2Fmlh-btvb.simplecast.com%2Fepisodes%2F18-7EvyD0A3","width":444,"version":"1.0","type":"rich","title":"פרק 18 - למה אנחנו מרגישים רגשות \"שליליים\"?","thumbnail_width":300,"thumbnail_url":"https://image.simplecastcdn.com/images/c314f1e5-e36f-4029-965d-a8590cddc4ce/4724a8a3-a516-4bf3-b77a-b63ef36746b5/hylh.jpg","thumbnail_height":300,"provider_url":"https://simplecast.com","provider_name":"Simplecast","html":"<iframe src=\"https://player.simplecast.com/d7e5d580-6d13-4930-8ea6-a50b52b6af1f\" height=\"200\" width=\"100%\" title=\"פרק 18 - למה אנחנו מרגישים רגשות &quot;שליליים&quot;?\" frameborder=\"0\" scrolling=\"no\"></iframe>","height":200,"description":"לתוכנית \"איך לפעול באיזור הגאונות שלך\"  https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form\n\nפרק 18 - למה אנחנו מרגישים רגשות \"שליליים\"? עם הילה שלזינגר\n\nשמעו סיפור, לפני ארבע שנים, ישבתי בכיתה בלימודי הפסיכולוגיה האדלריאנית. \n\nזה היה ערב יום השואה, והמרצה בחרה להתחיל את השיעור בהשמעת שיר:\n\"רקמה אנושית אחת\"\nהקול החד פעמי של חוה אלברשטיין, המילים שמדברות על החיבור שבין כולנו, ההקשר המסוים של היום הזה לזכר ששת המיליונים - כל אלה הביאו אותי לדמעות. \nכלומר, התייפחות. \n\nביום הזה, ידעתי שנפל דבר. עכשיו, אני יודעת ש\"הגעתי הביתה\". לב הקרח הפשיר. \n\nשנים קודם, הריצה היומיומית הלא נושמת, הפכו את ימיי ל- עוד מאותו היום. ימי זיכרון, ימי חג, ימי הולדת - הכל נצבע באותו צבע של עוד משימה לתפעל ולסיים, ולהמשיך לעבר היום הבא. \n\nלא עצרתי, לא נכחתי. \n\nהילדה שהייתי, הנערה שהייתי, הרשתה לעצמה - להיות עצובה. \n\nועכשיו, שנים אחרי, שוב הרשיתי לי להתחבר פנימה, להרגיש, לבכות ליד כולם. \nאנחנו שואפים לשמוח, להרגיש שלווה ואושר, סיפוק, גאווה. \n\nאנחנו מייצרים בלי משים תרבות שהיא טרור של שמחה, עריצות של חיוביות. \nרק שהכנעה, הדחקה, הסתרה ואיפוק של רגשותינו פוגעת בבריאותנו הנפשית.  \nהרגשות שלנו נותרים בפנים, מוכנעים והדופים, הולכים ומתלבים, תוססים ומכרסמים. \n\nאצל חלקנו הם יתפרצו כשכבר לא נוכל לשאת את הלבה הרותחת. אחרים, יחיו את חייהם על \"אש קטנה\" - לא ירשו לעצמם להתעצבן אך גם לא להתאהב, לא ירשו לעצמם לכעוס אבל גם לא יחוו שמחה ילדותית ובמקרים קיצוניים, אנחנו עלולים להתעורר רק כשמגיעה \"שיעור\" כואב מהמציאות.  \nהחוויה האנושית כוללת את כל מנעד הרגשות. \n\nזה נורמלי לכעוס, זה טבעי לפחד, זה לגמרי אנושי לקנא או להעצב. \n\nויותר מזה - לרגשות האלה יש חשיבות וככל שניתן להם מרחב נוכל ללמוד על הבקשה שהם מקפלים בתוכם. \n\nימי הקורונה מכילים בתוכם את כל המרכיבים לרגשות קיצוניים. הוודאות נשמטה, השגרה הופרה, הרגלים חדשים הפציעו במציאות חיינו. למדנו לעשות מהלימון לימונדה, להסתכל על bright side של הדברים, אבל לפעמים הם מבליחים - הפחד והדאגה, התסכול או הגעגוע. וזה הכי נורמלי וטבעי. \nבשיחה עם הפסיכותרפיסטית הילה שלזינגר שוחחנו על רגשותינו הלא זוהרים ועל חשיבותם בחיינו. \n\nהרצאת טד על בושה של ברנה בראון: https://www.youtube.com/watch?v=bRRNrMgfTTo"}