{"href":"https://api.simplecast.com/oembed?url=https%3A%2F%2Fmlh-btvb.simplecast.com%2Fepisodes%2F48-_2eJ8YV9","width":444,"version":"1.0","type":"rich","title":"פרק 48 - איך עושים יצירתיות?","thumbnail_width":300,"thumbnail_url":"https://image.simplecastcdn.com/images/c314f1e5-e36f-4029-965d-a8590cddc4ce/52b5a2ed-97d1-46fe-82d3-51c5af17f635/48.jpg","thumbnail_height":300,"provider_url":"https://simplecast.com","provider_name":"Simplecast","html":"<iframe src=\"https://player.simplecast.com/36fcdccb-b58c-41d5-a976-ebccff616043\" height=\"200\" width=\"100%\" title=\"פרק 48 - איך עושים יצירתיות?\" frameborder=\"0\" scrolling=\"no\"></iframe>","height":200,"description":"לתוכנית \"איך לפעול באיזור הגאונות שלך\"  https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form\n\nאליס בארץ הפלאות\n\nלפני שנתיים וחצי, בביקור בניו יורק, הלכתי להצגה Then She Fell\nזו לא בדיוק הצגה אלא יותר חוויה תיאטרלית. אחרת.\nמבנה בן שלוש קומות בברוקלין. קהל שמנה חמישה עשר אנשים. מהרגע שהוכנסנו למבנה, קיבלו את פנינו אנשים זעופים משהו (כולם היו שחקנים). אנחנו - הפכנו חלק בתסריט, שמבוסס על סיפורו האישי של לואיס קרול (שם עט), מי שכתב את אליס בארץ הפלאות. הסיפור האישי שלו נשזר בדמויות מאליס בארץ הפלאות.\nפיצלו אותנו בין חדרים שונים. בכל חדר התקיימה סצנה אחרת: משוחקת במחול דרמטי. מצאתי את עצמי לפעמים לבד בחדר מול שחקן יחיד.\nהיו פעמים שחיכיתי בחדר עמוס בפרטי תפאורה, מכתבים. הכל - חלק מהתסריט.\nהצגה משוגעת בגדול. סיפור משוגע (יש סברה, לפיה, לואיס קרול, או בשמו האמיתי, צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, היה מאוהב באליס, הבת של  דיקן אוניברסטת אוקספורד, שבה שימש מרצה למתמטיקה. אליס. למענה כתב את הספר. היא הייתה בת שמונה, עת התאהב. כשמלאו לה שמונה עשרה הוא ביקש את ידה. וסורב).\n\nחוויה מרגשת. משובשת. הרפתקנית.\n\nכלום לא הומצא מאפס - תסריט, קהל, שחקנים, תפאורה. והכל אחר - הכמות של הקהל, ה\"במה\" שמחולקת לחדרים, הפיצול של הקהל לסצנות שונות, סיפור המסגרת והספר המוכר מעורבבים זה בזה.\n\nי צ י ר ת י ו ת\nפתרון בעיות בדרך אחרת. פירוק והרכבה מחדש. שיבוש.\nג'ורג' לאנד, פסיכולוג אמריקאי, ערך מחקר מאוד מעניין על פני 15 שנה. בשנת 1968 הוא ערך מבחני יצירתיות לילדים בני חמש, ומצא ש-95% מהם בעלי פוטנציאל להיות יצירתיים. הוא חזר על אותו מבחן אחרי חמש שנים, ומצא שאחוז הפוטנציאל בקרב אותם ילדים, כעת בני 10, ירד ל-30%. הוא שב וחזר על המבחן בשנת 1978, ומצא שרק 12% מהילדים בני 15 יצירתיים. עם סיום המחקר, כשהילדים היו כבר בני 20, רק 2% מתוכם נמצאו כבעלי פוטנציאל ליצירתיות. אז מה קרה בזמן הזה?\n\nואיך יצירתיות קשורה לאושר?\nהמחקר מבסס את הקשר בין יצירתיות ואושר - אנשים יצירתיים הם אנשים מרוצים ומאושרים יותר. הם מצליחים לאלתר ולמצוא פתרונות טובים יותר לבעיות, הם יוצרים ערך רב יותר בעבודה, הם הרבה יותר מקוריים, ובעיקר מרגישים משמעות ורלוונטיות.\n\nאז איך עושים יצירתיות? איך מחזירים את היכולות מגיל חמש לקדמת הבמה? \n "}